הרומן פריחה פראית הוא פריצת דרך מרהיבה אל מחוז חיים חדש, הרחק מדרך המלך, אל אחת הפסגות בלב הקרפטים, ששם אנו מתוודעים אל חייהם המופלאים של גד ועמליה. לפסגה יש היסטוריה. ב-1835 נמלטו אליה מפני פורעים קומץ יהודים, התבצרו בה ונלחמו על נפשם עד אשר נפלו חללים. אמונתם וגבורתם היו לשם דבר. על קבריהם עולים יהודים ומבקשים חיזוק האמונה, רפואה וישועה. האחים גד ועמליה קיבלו ביורשה, בעודם צעירים מאוד, את החזקה על המקום הרחוק והנישא הזה. הספר פותח בתיאור החשיכה והבדידות הנמשכות שם לאורך חודשים רבים, ועליהן נוספות מצוקות הקיום: השגת עצים להסקה, מזון בסיסי, והגנה מפני הפורעים, שאינם מרפים. היַחַד שלהם, שיש בו לא מעט רגעים של אושר נסתר, מעצים את הקרבה ביניהם והופך אותם מאחים לאהובים. השנה האחרונה של חייהם בפסגה היא עיקרו של הרומן. הבדידות מתעצמת, הפחדים גוברים. כדי לגבור על תלאות הקיום הם שותים ומשתכרים. השתייה מקרבת אותם יותר ויותר ועושה אותם איש ואישה לכל דבר.